Vayedaber

Simple Havroutah

Shabbath

Daf 59a

הוֹאִיל וְרָאוּי לְהַקִּישׁוֹ עַל גַּבֵּי חֶרֶס.

Traduction

It is considered a vessel since a bell without a clapper is suited to strike on earthenware and produce a sound of similar quality to that produced by a clapper. If so, even when the clapper is removed, the bell may still be used for its original purpose.

Rachi non traduit

הואיל וראוי להקישו ע''ג חרס. ומשמיע קול כבתחלה ולא בטל ליה ממלאכה ראשונה והוה ליה ככלי שניקב בפחות ממוציא רימון דקיי''ל דלא טיהר מטומאתו משום דראוי למלאכתו והשתא איתרצו כולהו דבהמה טהורה בלא עינבל כדקתני במתני' קמייתא דלאו מנא הוא ובעינבל טמא כדאוקמינן בבתרייתא דעינבל משוי לה מנא ודאדם גדול אף בלא עינבל טמא דלתכשיט הוא ולא בעי עינבל והיינו דקתני בקמייתא דמקבלין טומאה ודקטנים דלקלא עביד קבולי הוא דלא קביל בלא עינבל כדקתני אין להם עינבל טהורים בשלא היה לו עינבל מעולם לא נגמרה מלאכתן נטלו עינבלין בין לפני טומאה בין לאחר טומאה טמאים דלא נשתברו כשיעור:

אִיתְּמַר נָמֵי, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: הוֹאִיל וְרָאוּי לְהַקִּישׁוֹ עַל גַּבֵּי חֶרֶס. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: הוֹאִיל וְרָאוּי לְגַמֵּעַ בּוֹ מַיִם לְתִינוֹק.

Traduction

It was also stated that Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: It is considered a vessel, since a bell without a clapper is suited to strike on earthenware. Rabbi Yoḥanan said: It is considered a vessel, since it is suited for use to give water to a child to drink.

Tossefoth non traduit

ורבי יוחנן אמר הואיל וראוי לגמע בו מים לתינוק. קשה לרשב''א דע''כ בלא ייחדו מיירי מדקאמר הואיל וראוי משמע בראוי בעלמא אפי' בלא ייחוד ועוד דביחדו לכך לא הוה פליג ר' יוסי בר' חנינא ועוד דביחדו אפי' לא היה לו עינבל מעולם נמי מקבל טומאה ועוד אי ביחדו מיירי מאי פריך דר' יוחנן אדר' יוחנן הא התם ע''כ איירי בלא ייחדו דביחדו אפי' במדרסות נמי אין אומרים עמוד ונעשה מלאכתנו ולקמן בס''פ המצניע (שבת דף צה:
ושם) גבי ניקב כמוציא זית טהור מלקבל בו זיתים ועדיין כלי הוא לקבל בו רימונים ופי' בקונטרס אם ייחדו לרימונים ואי לאו פי' הקונט' דהתם הוה ניחא וי''ל דאפי' לפירוש הקונטרס הכא חזי טפי ע''י גימוע משום דהואיל דמעיקרא הוה כלי גמור וגם עתה הדיוט יכול להחזירו אית לן למימר דע''י דבר מועט שעדיין ראוי לגמוע בו מים חשיב כלי אפי' בלא ייחוד ולמ''ד נמי הואיל וראוי להקישו דבעי מעין מלאכה ראשונה אתי שפיר בכל ענין דאפי' לא בעינן בעלמא ייחוד הכא אתי שפיר דלא מהני גמוע מים משום שעומד עדיין למלאכתו ראשונה להחזיר בו העינבל ואומר לו עמוד ונעשה מלאכתנו וכ''ש דאי בעינן בעלמא ייחוד דאתי טפי שפיר:

וְרַבִּי יוֹחָנָן לָא בָּעֵי מֵעֵין מְלָאכָה רִאשׁוֹנָה? וְהָתַנְיָא: ''וְכָל כְּלִי אֲשֶׁר יֵשֵׁב עָלָיו וְגוֹ''' — יָכוֹל כָּפָה סְאָה וְיָשַׁב עָלֶיהָ, כָּפָה תַּרְקַב וְיָשַׁב עָלֶיהָ יְהֵא טָמֵא, תַּלְמוּד לוֹמַר: ''אֲשֶׁר יֵשֵׁב עָלָיו הַזָּב'' — מִי שֶׁמְיוּחָד לִישִׁיבָה, יָצָא זֶה שֶׁאוֹמְרִים לוֹ: עֲמוֹד וְנַעֲשֶׂה מְלַאכְתֵּנוּ.

Traduction

And with regard to the essence of Rabbi Yoḥanan’s statement, the Gemara asks: And does Rabbi Yoḥanan not require that the vessel’s new usage must be of the same type as the original labor in order for it to retain its ritual impurity after it has undergone change? Wasn’t it taught in a baraita: ''Every bed on which a zav is lying is ritually impure and every vessel on which he is sitting shall be ritually impure'' (Leviticus 15:4). I might have thought, based on this verse, that if one overturned a vessel the size of a se’a and sat on it, or overturned a vessel the size of a half-se’a [tarkav] and sat on it, the vessel would become ritually impure. Therefore, the verse states: On which the zav is sitting, i.e., that which is designated for sitting, excluding that vessel with regard to which one says to the zav: Stand and we will perform our labor with the vessel. In that case, because the vessel is primarily used for purposes other than sitting, it does not become ritually impure even when the zav sits on it.

Rachi non traduit

ה''ג לה בת''כ וכל הכלי אשר ישב עליו. רישא דקרא וכל המשכב וגו' יכול כל כלי במשמע ואפי' אין עשוי לישיבה:

תרקב. חצי סאה פי' תרי וקב:

ת''ל אשר ישב. מדלא כתיב גבי משכב אשר שכב וגבי מושב אשר ישב וכתיב ישכב ישב משמע שישכב עליו תמיד וישב עליו תמיד במיוחד לשכיבה ולישיבה וגבי משכב נמי דריש ליה התם הכי ובכל הספרים כתיב והיושב על הכלי אשר ישב עליו וקרא אחר הוא ומפרשים אותו התלמידים מדכתיב היושב על הכלי אשר ישב עליו שתי ישיבות ריבה הכתוב ללמדך דבמיוחד לישיבה קאמר ולא היא דשתי ישיבות דקאמר טובא צריכי כדמפרש התם יושב אע''פ שלא נגע אלא ישב או נתלה ולא נגע טמא דאיצטריך למיכתב גבי זב שטימא כלי בישיבתו ואע''פ שלא נגע ואיצטריך גבי טהור נמי שנטמא גם הוא ביושבו עליו אע''פ שלא נגע ועוד בת''כ לאו אההוא קרא קתני לה:

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: בְּמִדְרָסוֹת אוֹמְרִים ''עֲמוֹד וְנַעֲשֶׂה מְלַאכְתֵּנוּ'', וְאֵין אוֹמְרִים בִּטְמֵא מֵת ''עֲמוֹד וְנַעֲשֶׂה מְלַאכְתֵּנוּ''. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אַף אוֹמֵר בִּטְמֵא מֵת ''עֲמוֹד וְנַעֲשֶׂה מְלַאכְתֵּנוּ''.

Traduction

There is a dispute between the amora’im on this matter: Rabbi Elazar says: With regard to ritual impurity imparted by treading [midras], i.e., the halakhot pertaining to a zav or to a menstruating woman who sits or lies down on an object, one states the principle: Stand and we will perform our labor to maintain the purity of the vessel. However, one does not state with regard to one who is ritually impure due to a corpse: Stand and we will perform our labor to maintain the purity of the vessel. In other words, an object that became ritually impure through contact with a corpse and was subsequently broken, since it is possible to use it for some other purpose, it remains a vessel and susceptible to ritual impurity. However, Rabbi Yoḥanan said: Even with regard to one who is ritually impure due to a corpse, one states the principle: Stand and we will perform our labor to maintain the purity of the vessel. According to his opinion, a vessel that is no longer suited for its initial use, even though it serves another purpose, is considered broken. Therefore, the bell, since it is no longer suited for ringing, remains ritually pure according to Rabbi Yoḥanan’s opinion, even though it remains suited for drinking water.

Rachi non traduit

ר' אלעזר אומר במדרסות כו'. בין בתחלת טומאה לענין שאמרנו דאינו מטמא מדרס למיהוי אב הטומאה בין בסוף טומאה כגון ג' על ג' שנטמאו מדרס למיהוי אב הטומאה ונחלקו טהור מן המדרס דאמרינן בו עמוד ונעשה מלאכתנו הראשונה שהיה ראוי לישיבה והרי עתה אינו ראוי לכך הלכך טהור מן המדרס ואע''ג דאית בכל חד שלש על שלש והוי כלי לקבל טומאה מיהו מתורת אב הטומאה טיהר לו:

ואין אומרים. לענין אב הטומאה של טומאת מת עמוד ונעשה מלאכתנו כלומר אם נטמא ונשבר ועודהו ראוי למלאכה בעלמא שאין מעין מלאכה ראשונה טמא ולא אמרי' עמוד ונעשה מלאכתנו ראשונה וכיון דלא חזי להכי יהא טהור וכ''ש דבתחלת טומאה אין אומרים עמוד ונעשה מלאכתנו ראשונה דנימא אם אינו מיוחד למת לא יקבל טומאת מת דהא כלי מעשה כתיב:

אומר כו'. דאי לא עביד מעין מלאכה ראשונה טהור ועל כרחיך לא איתמר דר' יוחנן אלא לענין שנשבר ולטהרו כדפרישית דליכא לפרושא כי ההיא דמדרסות ולמימרא דכלי שאינו עשוי למת לא יטמא במת דהא כתיב (במדבר יט) והזה על האהל ועל כל הכלים:

Tossefoth non traduit

ואין אומרים בטמא מת עמוד ונעשה מלאכתנו. לפירוש הקונט' קשה לר''י למה ליה לאתויי ברייתא דתרקב כיון דלא שייכא למילתיה דר' אלעזר ור' יוחנן אלא נראה לר' יצחק כפירוש ריב''א אומרים במדרסות עמוד מעל תרקב זה ונעשה מלאכתנו שאינו יכול להיות טמא מדרס ע''י שאתה יושב עליו הואיל ואינו מיוחד לכך כדקתני בברייתא ואין אומרים בטמא מת עמוד מגמוע מים בזה הזוג או בזה הסנדל של בהמה ונעשה מלאכתנו ליתן בו העינבל כדי להשמיע הקול וליתן סנדל ברגלי הבהמה אלא טמא טומאת מת על ידי הגימוע אע''פ שאינו מיוחד לכך והוי בר קבולי טומאה דחשיב כלי ע''י גימוע מים ור' יוחנן אמר אף אומר כו' דבעינן שיהא ראוי למלאכתו ראשונה ולא מהני ליה מידי לקבולי טומאה מה שראוי למלאכה אחרת אבל הקשת זוג ע''ג החרס והנחת סנדל של בהמה ברגלו כשבורח מן הקרב הוי מעין מלאכה ראשונה ולהכי הוי בר קבולי טומאה ולא שייך למימר ביה עמוד ונעשה מלאכתנו דהיינו נמי מלאכתו:

אֵיפוֹךְ קַמַּיְיתָא. וּמַאי חֲזֵית דְּאָפְכַתְּ קַמַּיְיתָא? אֵיפוֹךְ בָּתְרָיְיתָא!

Traduction

The Gemara answers: Reverse the opinions in the first dispute: It was not Rabbi Yoḥanan who gave that reason; it was Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina. The Gemara asks: And what did you see that led you to reverse the first? Reverse the opinions of Rabbi Yoḥanan and Rabbi Elazar in the latter dispute, and avoid a contradiction in the statements of Rabbi Yoḥanan in that way.

Rachi non traduit

איפוך קמייתא. דר' יוסי בר' חנינא לר' יוחנן:

הָא שָׁמְעִינַן לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן דְּבָעֵי מֵעֵין מְלָאכָה רִאשׁוֹנָה. דְּתַנְיָא: סַנְדָּל שֶׁל בְּהֵמָה שֶׁל מַתֶּכֶת טָמֵא. לְמַאי חֲזֵי? אָמַר רַב: רָאוּי לִשְׁתּוֹת בּוֹ מַיִם בַּמִּלְחָמָה. וְרַבִּי חֲנִינָא אָמַר: רָאוּי לָסוּךְ בּוֹ שֶׁמֶן בַּמִּלְחָמָה. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: בְּשָׁעָה שֶׁבּוֹרֵחַ מִן הַקְּרָב מַנִּיחוֹ בְּרַגְלָיו וְרָץ עַל קוֹצִין וְעַל הַבַּרְקָנִים.

Traduction

The Gemara answers: That is because we learned elsewhere that Rabbi Yoḥanan requires that the vessel’s new use will be of the same type as the original labor. His opinion here is consistent with his opinion there. As it was taught in a baraita: The shoe of an animal, if it is made of metal, can become ritually impure. The Gemara asks: For what use by people is it suited? Vessels designated for animal use do not become ritually impure unless they have some use for people. Rav said: It is suited for use as a vessel from which one could drink water in war when there are no other available vessels. And Rabbi Ḥanina said: It is suited for use as a vessel from which one could smear oil on his body during a war. And Rabbi Yoḥanan said: When he flees from the battlefield he places it on his foot and runs over thorns and the thistles. Apparently, the only use for the shoe of an animal that would render it capable of becoming ritually impure when used by a person is use of the same type as the original labor.

Rachi non traduit

סנדל של בהמה. שלא ליזוק בפרסותיה באבנים:

למאי חזי. אי משום בהמה אין תכשיט לבהמה:

מניחו ברגליו. הוא בעצמו אלמא הואיל ולשם סנדל עשאו אי לאו דראוי לנעילה לא הוה מטמא ליה ר' יוחנן:

Tossefoth non traduit

סנדל של בהמה של מתכת. ושל עץ אינו ראוי לכל הני דברים דמפרש בסמוך דדרך הבהמה לקלקלו ורבינו שמואל גריס סנדל של בהמה ושל מתכת ומיירי בסנדל של סיידין דלקמן (סי):

הואיל וראוי לשתות בו מים במלחמה. וא''ת והא בזוג שלא היה בו עינבל מעולם לא מטמינן משום דחזי לגמוע והכא חשוב כמו זוג שלא היה בו עינבל מעולם דכיון דנעשה לצורך בהמה אינו מקבל טומאה וי''ל דתחלתו נמי עשוי לשתות בו מים במלחמה או לסוך אלא שעיקרו עומד לבהמה ואומר לו עמוד ונעשה מלאכתנו למאן דבעי מעין במלאכה ראשונה:

בשעה שבורח מן הקרב מניחו ברגליו. תימה א''כ יטמא מדרס ותניא בתוספתא דכלים פרק כיפה ג' סנדלים הם של אדם טמא מדרס של מתכת ושל בהמה טמא טומאת מת משמע אבל מן המדרס טהור:

מַאי בֵּין רַב לְרַבִּי חֲנִינָא? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דִּמְאִיס.

Traduction

The Gemara asks parenthetically: What is the practical difference between the explanation of Rav and that of Rabbi Ḥanina? The Gemara answers: There is a practical difference between them in a case where the sandal is repulsive and dirty. In Rav’s opinion, since one would not drink water from it, it cannot become ritually impure. According to Rabbi Ḥanina, since one could still use it to spread oil on his body, it can become ritually impure.

Rachi non traduit

איכא בינייהו דמאיס. לרב לא מטמא דאין ראוי לשתות ורב סיכה לית ליה קסבר אין מוליכין שמן למלחמה לסוך וה''ה בין רב (בין) לר' יוחנן נמי איכא בינייהו דמאיס:

בין ר' חנינא וכו' איכא בינייהו דיקיר. כבד ואין ראוי בו לברוח:

בֵּין רַבִּי יוֹחָנָן לְרַבִּי חֲנִינָא? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּיַקִּיר.

Traduction

What is the practical difference between the explanation of Rabbi Yoḥanan and that of Rabbi Ḥanina? There is a practical difference between them in a case where the shoe is heavy. It is suited for spreading oil; it is not suited for one to place on his foot. Therefore, it cannot become ritually impure according to Rabbi Yoḥanan.

וְלֹא בְּעִיר שֶׁל זָהָב. מַאי ''בְּעִיר שֶׁל זָהָב''? רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: יְרוּשָׁלַיִם דְּדַהֲבָא,

Traduction

We learned in the mishna: And neither may a woman go out on Shabbat to the public domain with a city of gold. The Gemara asks: What is the meaning of: With a city of gold? Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: Jerusalem of Gold, a gold tiara engraved with a depiction of the city of Jerusalem,

Tossefoth non traduit

ולא בעיר של זהב. אור''ת דלאו היינו נושקא כדפי' בקונט' דהא אמרי' בפרק בתרא דסוטה (דך מס:) מאי עטרות כלות עיר של זהב משמע דעשוי הוא כעין עטרה ואע''ג דאמרי' התם בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות חתנים וכלות והכא לא אסרו אלא בשבת אור''ת דדוקא לחתנים וכלות גזרו ולא לשאר בני אדם):

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source